חוקי המשחק

מהו בעצם פוטבול אוסטרלי?

פוטבול אוסטרלי מקצועני משוחק תחת המותג Australian Football League (או בקיצור, AFL). הליגה כוללת נכון להיום 18 קבוצות (ראו פוסט "קבוצות ה-AFL").

חוקי המשחק

בדומה לכדורגל (ובניגוד לפוטבול אמריקאי), מספר החוקים הוא מצומצם. המטרה העיקרית של החוקה היא לשמור על משחק שוטף ודינמי עם מינימום הפסקות.

המטרה - צבירת מס' נקודות גבוה יותר מן הקבוצה היריבה, באמצעות שערים (Goals) או ביהיינדס (Behinds).

המגרש

המגרש בפוטי הוא אליפטי באורך של כמעט 200 מ' וברוחב של 155 מ' (בנקודה הרחבה ביותר). הסימונים החשובים הם קו 50 המטרים (שמסמן לשחקנים מרחק בעיטה סביר מהשער) וריבוע הגול (goal square) שעל תפקידו אכתוב בהמשך.

תמונה 1.1 - דיאגרמת מגרש פוטי סטנדרטי

במידה וכדור יוצא מחוץ לתחומי המגרש, הוא מוחזר פנימה ע"י שופט הקו (במהלך שנקרא Throw-in). במידה והכדור יוצא כתוצאה מבעיטה (ולא נגע בקרקע לפני שיצא), הכדור עובר מקו החוץ לבעיטה חופשית של הקבוצה היריבה (במהלך שנקרא "Out on the Full").

הקבוצה 

קבוצת פוטי כוללת 18 שחקני-שדה ו-4 מחליפים (Interchange) שיכולים להחליף שחקן-שדה בכל זמן במשחק, כל עוד החילוף מתבצע באיזור החילוף (Interchange Area) כפי שמסומן בצד שמאל של תמונה 1.2. בגלל מס' הפציעות האסטרונומי, סגל מלא כולל בערך 30 שחקנים.

תפקידים

הקבוצה מתחלקת לבעלי שלושה תפקידים מרכזיים:

1. קדמיים (Forwards) - שחקנים הממוקמים בתוך תיבת ה-50 של היריב. תפקידם הוא להבקיע ובדר"כ מדובר בשחקנים גבוהים וחזקים, עם בעיטה טובה ומדוייקת.
2. מרכזיים (Centers) - שחקים הממוקמים במרכז השדה. תפקידם הוא לקשר בין חוליית ההגנה להתקפה ובדר"כ מדובר בשחקנים המהירים על המגרש ובעלי אינטליגנציית המשחק הגבוהה ביותר.
3. אחוריים (Backs) - שחקנים הממוקמים בתוך תיבת ה-50 של קבוצתם. תפקידם הוא למנוע מן הקבוצה היריבה להבקיע ובדר"כ מדובר בשחקנים עם יתרונות פיזיים בולטים על-פני שחקני התקפה.

תפקידים אחרים כוללים את ה"עוקבים" (Followers), שחקנים שתפקידם הוא לעקוב אחר הכדור ולכן מיקומם על המגרש משתנה במהלך המשחק. שני התפקידים החשובים ביותר בקטגוריה זאת הם הרובר (Rover) והראק (Ruck).

תפקידו של הרובר, באנלוגיה לכדורסל, הוא לרכז את המשחק. הוא בדר"כ הזריז מכולם וינסה למסור את המסירה הראשונה בכל פעם שמשחק מתחדש. חשבו עליו כעל המנוע של הקבוצה.

תפקידו של הראק, שוב באנלוגיה לכדורסל, הוא להשתלט על הריבאונד. בכל באונס (Bounce), הקפצת כדור ע"י השופט, הראק ינסה להסיט את הכדור לאחד משחקני קבוצתו (במה שנקרא Hitout). מטבע הדברים, הראק הוא השחקן הגבוה ביותר על המגרש וגובהו יכול להגיע גם ל-2.10 מטרים.

 

תמונה 1.2 - חלוקת המגרש לתפקידים

זמן המשחק 

המשחק מחולק ל-4 רבעים בני 20 דקות כל אחד. בגלל שהזמן הוא במונחי נטו, זמן ממוצע לרבע הוא בין 28-35 דקות. בין רבע לרבע ישנה הפסקה של 6 דקות כאשר במחצית ההפסקה היא בת 20 דקות. חשוב לציין כי הזמן המדוייק גלוי רק לצופים בבית וזאת מכיוון שבאיצטדיון מונה הזמן מראה זמן ברוטו (וזאת בכדי לעודד את השחקנים לתת כל גרם של אנרגיה שנשאר בהם עד לצפירת הסיום).

מהו שער? 

 

שער (Goal) ניתן עם מעבר הכדור דרך שני העמודים האמצעיים והגבוהים של הקבוצה היריבה. חשוב לציין כי שער מובקע רק בבעיטה, וכל הדיפה של כדור לשער, גם אם הכדור עובר דרך האמצע, דינה כביהיינד. שער שווה 6 נקודות.

מהו ביהיינד? 

 

ביהיינד (Behind Goal) ניתן עם מעבר הכדור בין אחד העמודים הצדדיים (הנמוכים) לאחד העמודים המרכזיים (הגבוהים). כמו כן, כל כדור שנכנס דרך השער שלא בבעיטה ייחשב כביהיינד. כדור שפוגע בקורה דינו כביהיינד גם כן. לצורך העניין, גם "שער עצמי" שמובקע בבעיטה ייחשב כביהיינד, כל עוד הוא עצמי. ביהיינד שווה נקודה אחת.

העמודים האמצעיים הם עמודי השער, הצדדיים עמודי הביהיינד

מהי שיטת הניקוד? 

 

אז כמו שציינתי, שער שווה 6 נק' וביהיינד נק' אחת. במשחק, מס' השערים מצויין ראשון ולאחריו מס' הביהיינדס כשהתוצאה הסופית מצויינת בדר"כ בסוגריים. לדוגמא, אם הות'ורן, אשר משחקת נגד פרימנטל, הבקיעה לה ברבע הראשון 3 שערים ושני ביהיינדס, התוצאה תירשם כך:

הות'ורן : 3.2 (20) - התוצאה הכללית מחושבת כך: (3 שערים כפול 6 נק' = 18) + (2 ביהיינד כפול נק' אחת = 2) = 20 נק' בסה"כ.

במידה ופרימנטל הבקיעה גם היא 3 שערים אבל 4 ביהיינדס, נראה את התוצאה הבאה:

קבוצה	רבע ראשון	סה"כ
Hawthorn	3.2	20
Fremantle	3.4	22

בתקווה שייצא לכם לראות משחק, השדר יקריא זאת כך:
"הות'ורן: שלוש-שתיים-עשרים, פרימנטל: שלוש-ארבע-עשרים ושתיים."

כיצד מתבצעת העברת הכדור משחקן לשחקן? 

 

ישנן שתי דרכים להעברת הכדור לשחקן אחר:

1. הנדבול (Handball) - אגרוף הכדור לשחקן אחר.
2. בעיטה (Kick \ Dob) - בעיטת הכדור לשחקן אחר.

כל דרך אחרת אסורה בהחלט ותגרור בעיטה חופשית לקבוצה היריבה. לדוגמא, זריקת הכדור (כמו בפוטבול אמריקאי) תזכה את הקבוצה היריבה בבעיטה חופשית.

הנדבול - אפקטיבי עד לטווח של כ-20 מ'

טוד אלטון מריצ'מונד מדגים בעיטה קלאסית

מהו מארק (Mark)?

מארקינג הוא האלמנט החשוב ביותר בפוטי. מארק היא הפעולה של תפיסת כדור שנבעט, לפני ששחקן אחר נגע בו או שהוא נגע ברצפה. לאחר כל מארק תישמע שריקה של השופט והשחקן התופס זכאי לבעיטה חופשית מאותו המקום בו נתפס הכדור. כמו-כן, שחקן יריב רשאי לחסום את הבעיטה מאותו המקום, אך לא  מעבר לאותה הנקודה תוך התקדמות לעבר השחקן הבועט. בדר"כ נראה את השחקן הבועט לוקח כמה צעדים אחורה לפני הבעיטה בכדי ליצור לעצמו מרחב תנועה ולהימנע מהחסימה של השחקן היריב שממתין בנקודה של המארק.

שחקן יכול לוותר על הבעיטה החופשית ולהמשיך לשחק. במקרה כזה יצעק השופט "Play-on" וכל שחקן יריב יהיה רשאי לתקלו כמו במהלך המשחק הרגיל.

ישנם מארקים יוצאי-דופן במשחק בהם האתלטיות הרבה של השחקנים באה לידי ביטוי בזינוק מעל ליריב. מקרה של מארק מרהיב במיוחד ייקרא בדר"כ "Speky", ביטוי המגיע מהמילה "Spectacular", "מרהיב".

מארק במשחק בין הות'ורן לאדלייד

חוקי מגע

באופן כללי, כל דרך לעצור את היריב היא לגיטימית כל עוד התיקול מתבצע בין הברכיים לכתפיים. כל מגע מתחת לברך או מעל לכתף יגרור בעיטה חופשית של הקבוצה היריבה. בעיטה חופשית מתבצעת בעמידה מאותו המקום וכשמה היא, חייבת להיות בעיטה. משיכה בחולצה / מכנס היא חוקית, אך דחיפת שחקן יריב מאחור ע"י שחקן שנמצא מחוץ לשדה הראייה שלו היא לא חוקית ותגרום לשריקה לבעיטה חופשית.
כמו-כן, החזקת שחקן שמתכונן למארק (לדוגמא, משיכת שחקן קופץ למטה) מהווה גם היא עבירה. המגע בגישה למארק מותר רק כאשר הוא נעשה כניסיון של השחקן היריב להשיג גם הוא מארק ולא מעבר.

תיקול טוב ימנע מהיריב למסור את הכדור

עבירות בלתי-ספורטיביות

המונח "בלתי-ספורטיבי" הוא רופף מאוד בפוטי, מכיוון שדחיפות ומכות שלא חלק מן המשחק הן נפוצות והשופטים לרוב מתעלמים מהן. עבירה בלתי ספורטיבית תהיה תיקול מאוחר (כלומר, שהכדור כבר לא בידי השחקן היריב), כניסה לתאקל עם הרגל קדימה, התעלמות משריקה של השופט, התעלמות ממרחק חסימה מותר במארק וכו'.

באופן כללי, עבירה שכזאת תגרור "התקדמות" של 50 מ' של הקבוצה שלזכותה נשרקה העבירה. לדוגמא, אם נעשתה עבירה שכזאת בערך על קו מחצית המגרש, הכדור יתקדם 50 מ' לכיוון השער של הקבוצה שביצעה את העבירה. במקרה הזה, בערך לקו 50 המטרים (ראה תמונה 1.1). אם היריב ביצע עבירה בתוך תיבת ה-50 של קבוצתו (כלומר, יש פחות מ-50 מ' להתקדם), הבעיטה החופשית תהיה מקצה ריבוע הגול.
כמו-כן, כל עבירה בלתי-ספורטיבית עלולה לגרור התכנסות וועדת משמעת שבכוחה להשעות שחקן ממספר משחקים. שחקן שהושעה ממשחק כלשהו בעונה (אפילו אחד) לא יוכל לזכות במדליית בראונלו (Brownlow), כשחקן העונה ב-AFL (נקבע ע"י תוצאות מומחים בסכם שנתי).

החוק החמקמק מכולם: החזקה בכדור

החוק היחידי בפוטי שקשה להבין הוא חוק ה"החזקה בכדור" (Holding the Ball). באופן כללי, כל שחקן יכול להחליט ולרוץ עם הכדור במקום למסור לשחקן אחר. במקרה שכזה, הכדור חייב לגעת בקרקע כל 15 מ' או באמצעות כדרור או באמצעות התכופפות השחקן ונגיעת הכדור בכר הדשא.

כששחקן מחליט לרוץ, מתוקל ונופל על הדשא כשהכדור ברשותו, הכדור עובר לקבוצה היריבה. במידה ושחקן מתוקל אך מצליח לחלץ את הכדור מידיו לפני שהתיקול מושלם, המשחק ממשיך.

חוק ההחזקה בכדור בא למנוע מצבים בהם שחקנים שחשים מאויימים צוללים לכר הדשא כשהכדור בחזקתם. לכן, בכל תיקול מוצלח חייב השופט לשקול האם לשחקן המתוקל הייתה הזדמנות סבירה להיפטר מן הכדור לפני התיקול. במידה וכן, כמו בדוגמת הריצה עם הכדור, תינתן בעיטה חופשית לקבוצה היריבה (שהרי אם היה לשחקן מספיק זמן לרוץ, בטוח שהיה לו זמן להיפטר מן הכדור). במידה ולא הייתה לשחקן הזדמנות סבירה להיפטר מן הכדור והוא עדיין ברשות השחקן המתוקל ללא המשך משחק (כלומר, המשחק "נתקע" בגלל שהכדור קבור מתחת 3-4 שחקנים), יישרק באונס (Ball-up / Bounce) - עצירת המשחק והקפצת הכדור ע"י השופט, מעין "ביניים".

סיכום

למרות פשטותו של משחק הפוטי, הוא לא כמו אף משחק שראיתם בעבר. הוא מהיר, חזק, קשוח ודרמטי. שלא כמו בענפי ספורט אחרים בליגות אחרות בעולם, אין קבוצה דומיננטית וכמעט כל עונה ישנה אלופה חדשה. החלטתם לתת לזה סיכוי? מצוין, אך זיכרו שבכדי להכיר את כל החוקים האיזוטרים, את הטקטיקות ואסטרטגיות המשחק יש לצפות בכמה משחקים. כאן מובאים החוקים העיקריים בלבד.
בשביל המתח והדרמה כדאי גם לבחור קבוצה אהודה. על הקבוצות, ההיסטוריה, ההישגים והשחקנים ניתן לקרוא בפוסט המדריך לקבוצות ה-AFL.

לסיום, לכל שאלה / בקשה ניתן לפנות אליי במייל או דרך הבלוג.

ניר.